החלטה בתיק בש"א 2824/06

1.         לפניי שתי בקשות נפרדות, כלהלן: האחת (בש"א 2824/06), מטעמה של עיריית ירושלים (להלן: העירייה), שעניינה מחיקת התביעה על הסף; השנייה (בש"א 3881/06), מטעמו של בית הספר הגבוה לטכנולוגיה מכון "לב", עמותה רשומה (להלן: משיבה 1), במסגרתה מתבקש תיקונו של כתב התביעה תוך צירופה של משיבה נוספת, היא י.מ.ק.א הבינלאומית ירושלים (להלן: משיבה 2).

2.         הבקשות האמורות מוגשות במסגרתה של תביעה אזרחית (א 7516/05) - בה מתבקשים הסעדים הבאים: 

א.                 סעד הצהרתי בדבר בטלות החיובים, אשר הוטלו על משיבה 1 בגין אגרת פינוי אשפה, החל מיום 15.2.1998;

ב.                 צו המורה לעירייה להשיב למשיבה 1, כספים אשר שילמה לעירייה בגין אגרת פינוי אשפה, בסך של 1,841,014.91ש"ח;

ג.          צו המורה לעירייה לזכות חשבונה של משיבה 1, בסך כולל של    2,500,028.53ש"ח, על חשבון שנות הכספים 2000-2002.

בש"א 2824/06 בדבר מחיקת התביעה על הסף

טענות העירייה

3.         ב"כ העירייה התייחסה פרטנית לסעדים המבוקשים, כלהלן:

ככל שנוגע הדבר ל סעד ההשבה של 1,841,014ש"ח, אזי צריך היה לבררו, לאור סעיף 51(א)2 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, הקובע גדרי הסמכות העניינית, בפני בית משפט השלום;

באשר ל סעד ה"זיכוי", בדבר זיכוי משיבה 1 בשל חיובי אגרת אשפה כאמור, אזי משיבה 1 מבקשת למעשה מבית המשפט, להורות על ביטול החלטתה של העירייה, לחייבה באגרת האשפה. סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס - 2000 (להלן: בית המשפט לעניינים מנהליים) קובע, כי הסמכות לבירור שאלת הסעד לעניין זה, במסגרתו מבוקש למעשה להצהיר על בטלותה של החלטה מנהלית, מוקנית לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים;

הסעד השלישי, המבקש זיכוי חשבונה של משיבה 1, מבקש לתקוף החלטתה של העירייה בדבר עצם החיוב, קרי: המדובר בתקיפה ישירה, אשר מחייבת בפנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים כאמור, כמצוות הפסיקה.

ב"כ העירייה ציינה לעניין זה, כי הבקשה לסעד השני, סעד הצהרתי לביטול החיובים, אשר הוטלו על משיבה 1 כאמור, מתייתרת לאור הבקשה לסעד הראשון, הוא הסעד האופרטיבי להשבת 1,841,014.91ש"ח. הדבר נוגד ההלכה לפיה בית המשפט לא ייתן סעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לתבוע ולקבל סעד אופרטיבי (ע"א 226/80 כהאן נ' מ"י, פ"ד לה (3) 463, 468-469 ואח').

4.         לטענת ב"כ העירייה, יש להורות על דחיית התביעה על הסף או לחילופין על מחיקתה. משיבה 1 חיברה סכומים כספיים במטרה להגיע לגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי. חיבור זה, לטענת ב"כ העירייה, הנו מופרך ומוטעה, כך שכל טענה בדבר סמכותו של בית משפט זה הנה משוללת יסוד. המדובר בשני סעדים כספיים שונים במהותם, כאשר כל אחד מהם צריך להיבחן ולהידון בנפרד, על ידי הערכאה המתאימה, ואין לחברם יחדיו, בניגוד לדין. אמנם הדבר מחייב בפיצול התביעה לשני הליכים נפרדים, ברם פיצול שכזה מתחייב מכוח הוראות הדין, ואין להימנע ממנו. בהתאם, יש להורות על העברת התביעות בעניין, לאחר הפרדתם של הסכומים המבוקשים ופיצולם לשתי תביעות נפרדות, לבית משפט השלום - שם אוחדו 20 תיקים שונים, שעניינם השבתה של אגרת אשפה.

תגובת המשיבות

5.         ב"כ המשיבות ציינה בתגובתה מיום 28.11.06, כי הגישה לבית המשפט בקשה לתיקון כתב תביעה וצירוף תובעת נוספת, משיבה 2, כך שהסעד הנדרש הנו בגדר סמכותו העניינית של בית משפט זה. ב"כ המשיבות הפנתה, לעניין זה, לאמור ברע"א 560/94 יוסף שושנה ו- 39 אחרים נ' חפציבה, חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד מח(4) 63, 68 -  במסגרתה נקבע, על פי תקנה 46(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), כי איחוד עילות מביא לקביעת סמכותו של בית המשפט על פי שווי כלל נושאי התובענה. לפיכך, לטענת ב"כ המשיבות, מתייתר הצורך בתגובה לבקשה שבנדון.

6.         לחלופין ביקשה ב"כ המשיבות, להאריך המועד להגשת התגובה, עד למתן החלטתו של בית המשפט בעניין הבקשה השנייה, באשר לצירוף תובע, כפי שתידון להלן. בדיון אשר התקיים ביום 31.1.07, הצהירה ב"כ המשיבות, כי תשיב לבקשה, לאור המלצת בית המשפט, ובהתאם, מסרה תגובתה ביום 20.2.07.

בתגובתה האמורה הביעה ב"כ המשיבות הסכמתה למחוק סעד ה"זיכוי", הוא הסעד השלישי כאמור, מכתב התביעה, לאחר ששמעה הסברו של בית המשפט במהלך הדיון בנושא, בכדי לתבעו בנפרד בבית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת כמובן מבלי לפגוע בזכויותיה. באשר לסעד ה"השבה", הסעד הראשון, טענה ב"כ המשיבות, כי לאור צירוף משיבה 2 לתביעה, מצוי הסכום במסגרת סמכותו של בית המשפט המחוזי. ב"כ המשיבות לא התייחסה לטענה, כי הסמכות לביטול החלטה של העירייה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

בש"א 3881/06 בדבר תיקון כתב התביעה תוך צירופה של משיבה נוספת

טענת המשיבות